7 ימים בלי אלכוהול. הגיגים על תעשייה ותעשייתיות.

קרה שלאחרונה לא שתיתי כלום.

הפעם האחרונה היתה בברברוסה עם הברקוד (לא בר-קוד, אלא הזכר של הברקודה). המקום המה אטרקציות והיתה מצוקת מקום קשה.

עכשיו אני נזכר שידידתו הנאה של הר”ז היתה שם גם.

קצת פחות דומה לנינט ועדיין / הייתי נותן לה לשחק לי בזין.

במיוחד אהבתי וגם הברקוד אהב / את הנערה הבלונדינית חשופת הגב.

זו עם הקעקוע המשולש על עצם הזנב.

(רגליה חטובות ועל שפתיה חלב / אז למה אני מתבאס כשאני נזכר בה עכשיו?)

באופן מפתיע, ישיבה בפאב או ליד באר, או שתייה בחברת המון אנשים ונשים לא חסרה לי. החברים שלי חסרים לי. השהייה בנוכחות אנשים שאתה אוהב בסיטואציה בה אתם פשוט נמצאים שם בשביל להנות איש מחברתו של רעהו, עושה מאוד טוב בדרך כלל. את זה אפשר גם לעשות במקומות אחרים, במזגן, עם אבטיח ובולגרית ואפשר גם להשקיע ביין או בירה שהיא לא גולדסטאר, קרלסברג או טובורג. בירות שאני שותה בכיף רק אם אני נמצא בים, או בכוס פלסטיק, מחוסר ברירה. גם ירוק וחום הם צבעים שמתאימים פה לתמונה.

הקסם ב’לצאת’ כשאתה רווק ופנוי הוא החיפוש אחרי זיונים או היכרויות או שניהם. אני מאמין שאם היו עושים מחקר על מה באמת משיגים הבליינים במקומות הבילוי השגרתיים והמצליחים יחסית, התוצאות היו מראות על עליבותו הקשה של רב הדור שלנו. אני אוסיף עוד כמה נקודות: רבים מהמשקאות האלכוהוליים שנמזגים ברגעים אלו בבתי המרזח השונים נמזגים לאנשים שהיו מעדיפים לשתות עכשיו מיץ תפוזים או קולה. החוק אוסר על אישון במקומות ציבוריים ובפרט מקומות בילוי, אבל למרות שכמעט כולם עוברים על החוק הזה, הרבה יותר אנשים נענשים על חנייה אסורה בכחול-לבן. על שירות של מזיגת משקה והגשתו בהחלט מקובל להשאיר למעלה מ10% טיפ. מן הידועים הוא שבמקומות הבילוי המצליחים המלצרים והברמנים מרוויחים סכומים שמתחילים ב50 שקלים לשעה. למה לעזאזל אנחנו טורחים לצ’פר אותם עוד יותר על הכמעט כלום שירות שהם עשו למענינו? (מתי נתתם פעם טיפ נדיב לנהגי מונית שירות, עובדי ניקיון, מוכרים בשוק? הם עשו למענכם הרבה יותר.)

אנחנו משלימים עם חוקי הסלקציה הלא כתובים, הרשימות והקומבינות כשמדובר בכניסה למועדון. בדרך כלל עם קוראי הבלוג הזה האפליה רק מיטיבה. אני לא טוען שהייתי רוצה להתמנגל עם כל ה’חברים’ מהם אני סולד במגרשי כדורגל, למשל. אבל במקומות מסויימים, לי באופן אישי זה קרה בעיקר בתל אביב, הקומבינה עבדה נגדי. ההרגשה היתה מחורבנת. ועדיין, השלמתי עם זה. ככה זה במקומות הבילוי. האם היינו משלימים עם יחס מפלה בבית חולים? במערכת החינוך? בכוכב נולד 5?

 

יש הרבה מן השקר והגועל בתרבות הבילוי שלנו והשקרים האלה לעולם לא ימותו.

השקרים והנורמות הללו משרתים אינטרסים כלכליים. תשתה, גם אם לא בא לך. תשתה עוד. תידחס עם יותר מידי אנשים כדי שגם הם יוציאו פה כסף. יש כוסיות/חתיכים פה בשבילך. הם מחפשים אותך. כולם פה מזיינים ורק אתה לא וזה רק כי לא התאמצת מספיק. בינתיים תשתה עוד משהו. לחיים עם זאת משמאל, סיגריה לזה מימין. תעיף מבט שניה על המלצרית כשהיא מתכופפת לנקות את השולחן ליד.

מי רוצה שיחשבו שהוא לוזר? קמצן? הומו? מוזר? לכן כולם פה במשחק. שוב החנונים של הכיתה מקבלים כאפה מהמקובלים. גם הפעם הם ממש באים לקבל אותה ולוקחים את העניין ברצינות. אני מעריך מאוד את אלה שמסרבים לשחק את המשחק הזה, אבל אין בזה שום דבר סקסי בעיני. גם אני מושפע חזק.

 

התיאוריה שלי לגבי המצב גורסת כי מה שקורה בתעשיית הבילויים דומה להשפעה של תעשיית האופנה על חיינו. המשותף לשתיהן הוא שהן תעשיות.

מטרתן להרוויח, לא לספק אותנו. שהרי אם היינו מסופקים, אולי היינו צורכים מהן פחות וזהו הפסד מבחינתן. העניין הוא שהבילויים הטובים ביותר שזכורים לי בחיי כלל לא היו במקומות שהם חלק מאיזושהי תעשייה. אני לא אכביד על הפוסט הארוך ממילא הזה ואפרט.

אני מבחין בין תעשיות האופנה והבילויים לבין תעשיות אחרות כמו בנייה ונדלן ומזון מכיוון ששתי הראשונות אינן דרושות לקיומינו ואושרנו. להיפך. בעולם בלי תעשיית אופנה, אבל עם ביגוד, ובלי תעשיית בילויים, אבל עם בילויים לרב, היה לנו יותר קל לחיות ואולי גם יותר טוב.

ואני אנסה לסיים במסקנה שימושית, כשיש אופציה לבילויים לא תעשייתיים, היא לרב תהיה עדיפה על דברים אחרים שאפשר לעשות.

ובבניין הארץ ננוחם.

יש לי הרגשה שיהיו לנושא הזה עוד פוסטים שיכללו הסברים וחוויות. אולי גם תמונות. אולי גם… נראה כבר.

 

 

 

המקום בשבילי הוא: 1) הברברוסה 2) קרית אליעזר 3) 209 4) בכניסה לדירה של קפצאי, איפה שאנחנו מעשנים. 5) אחר. בחירה באפשרות זו דורשת הוספת הערה בבלוג שתסביר.View Results Make your own poll

~ by shmerlingz on ספטמבר 8, 2007.