למה? כי אני יכול!
אני הרוס מעייפות. ישנתי בלילה הקודם רק שעתיים עם טעם רע. אז למה אני לא הולך עכשיו לישון? (02:53)
פשוט מאוד. כי אני יכול! ואת-א-אם לא-או!
כבר בגיל שבע בערך הייתי חותך מהמיטה כשהערכתי שאף אחד לא ישים לב וביצעתי ריגול יומינטי בגוף ראשון באיזור הסלון כדי לצפות בשושלת. מה? היו שם כוסיות. אלכסיס, לעולם לא תצליחי במזימותיך המרושעות!
אז מה, עכשיו כשאני לא עובד, לא לומד ולא שם זין שאלך לישון מרצוני החפשי? זיבי של טיבי.
אין מצב בכלל שאני אכין שיעורים, אסדר את החדר, אתגלח, אהיה נחמד לבחורה, אחליט על קריירה בתור מהנדס תוכנה בחברה ממוסדת וממוזגת.
עצתי לכולם: תנשכו חזק את היד שמאכילה אתכם. אל תוותרו אף פעם גם כשזה חסר היגיון. ההיגיון פה הוא לשמור על עצמכם גם כשהשימור הזה לא כדאי.
מילה שלי, שם נמצא חלק מהאושר שלנו לטווח הקצר.
אז לפחות עכשיו אתה מאושר?
אח יא שירבי, השובה בגוף הפלטפורמה של השאלה.
לא לחינם כותבים בלוגים, ברור שלא מאושר. אבל זה יגיע.